החלטה בתיק בש"א 159077/07

מונחת בפני בקשה להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שאירעו בתאונת דרכים מיום 3.6.99.

התביעה הוגשה לביהמ"ש ביום 23.1.07, למעלה מ-7 שנים לאחר מועד התאונה.

לכאורה, תקופת ההתיישנות חלפה ועל כן עותרת הנתבעת לדחיית התביעה.

המחלוקת בין הצדדים הינה האם מתקיים בעניינו חריג המאריך תקופת ההתיישנות.

מן הבקשה והתגובה עולה, כי משנת 2002 ועד 2006 ניהלה הנתבעת עם ב"כ התובע מו"מ באמצעות החלפת מכתבים לסילוק התיק בפשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש.

במכתבה של הנתבעת מיום 8.3.04 הוצע  לתובע סך 10,000 ש"ח לסילוק התביעה.

טוען התובע, כי יש בכך משום "הודעה במקצת מהזכות" לפי ס' 9 לחוק ההתיישנות הדוחה את תחילת מירוץ ההתיישנות.

התובע נתן הסכמתו להצעת הנתבעת במכתבו מיום 14.8.06, ובכך יש לטענתו משום "קיבול" עפ"י דיני החוזים, שכן לא היתה הגבלה או התניה בהצעת הנתבעת.

הנתבעת מנגד טוענת, כי אין בהצעתה משום הודאה בזכות התובע לקביעת פיצוי. כל שיש במכתבה הינו מו"מ שנוהל בתום לב "מבלי לפגוע בזכות" , וזה אף צוין במכתב בהדגשה ומשהשתהה התובע בתשובתו להצעה עד לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, אין לו אלא להלין על עצמו ואין לאיין זכותה של הנתבעת לטעון טענת התיישנות.

שתיים הן המחלוקות בהן שיש להכריע ולהן השלכות לטענת ההתיישנות.

האחת, הודאת הנתבעת "בקיום זכות התובע" והשניה, ציון הנתבעת במכתבה "מבלי לפגוע בזכויות".

ס' 9 לח' ההתיישנות קובע כדלקמן:

" הודה הנתבע, בכתב או בפני ביהמ"ש, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות  מיום ההודאה, ומעשה שיש בו מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה ".

על הודאה בקיום הזכות או מקצת מהזכות לעמוד בשני קריטריונים - צורה ותוכן.

(ראה: ע"א 1017/91 פסח משה ו-51 אח' נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ ואח' תק-על       296(2)243).

מבחינת הצורה, המכתב עונה על דרישת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכן זה הודפס על נייר רשמי של הנתבעת, חתום ע"י נציג המוסמך לנהל מו"מ בשמה של הנתבעת, ומופנה לתובע לצורך סיום התביעה.

מבחינת התוכן, יש לראות במכתב משום הודאה בזכות התובע או לכל הפחות במקצת מהמזכות.

מכתב הנתבעת מיום 8.3.04 איננו עומד בפני עצמו ואיננו מנותק מיתר שלבי ניהול המו"מ עם התובע שנוהלו עוד בשנת 2002.